בראשית התקופה הפרסית קיבלה עכו - כמו ערים פניקיות אחרות לאורך החוף - מעמד מועדף בזכות תפיסתם האסטרטגית החדשה של השליטים האחמנים. מעמדה הכלכלי והמדיני התחזק, נוספו לה שטחי מחיה רחבים - ותושביה הפניקים הרחיבו את פעילותם המסחרית בדרכי היבשה והים.
אחת התעשיות שהתפתחו בעיר היה ייצורן של צלמיות חרס (טרקוטות) המייצגות דמויות של אלילים פופולאריים בתרבות היוונית-פניקית, הקיפרית, המצרית, הכנענית והמסופוטמית. צלמיות אלה שיוצרו בכמויות גדולות ע"י אומנים מקומיים, נמצאו בחפירות בכל חלקי העיר.
צלמיות חרס מן התקופה הפרסית (מאה ו' – אמצע ד' לפני סה"נ
הפוליתאיזם הפניקי התרכז בעיקר בסיפוק צורכיהם הקיומיים הבסיסיים של הפרט והקבוצה. המורפולוגיה של האלים הפניקיים אינה ברורה מספיק ולעתים קרובות נהגו להחליף בין דמות אחת לאחרת, אך יחד עם זאת ניכר כי תפקידם העיקרי היה להגן על חייהם ושלומם של מאמיניהם.
מהידיעות המעטות על פולחנם המעשי של הפניקיים עולה, כי הם נהגו להביא צלמים ותרפים לאתרי פולחן שהיו בצורת מקדשים או במות פתוחות. המקדשים בערים הקוסמופוליטיות במזרח ריכזו בתחומם פעילויות נוספות כמו מסחר ויצירה תרבותית (כמו תאטרון, שירה, ריקוד וכד'), מלבד הפעילות הפולחנית-כלכלית.
צלמיות האלילים מתל עכו, משקפות היטב את אופיים הדפנסיבי של האלים הפניקיים. האלה הראשית עשתורת, אשרה או תנית הייתה אמונה על נושא הפריון, הילודה ושמירה על הצאצאים ואילו האל בעל הרכוב על סוסו - הגן על הלוחמים ויורדי הים. פסלוני האלים הבלתי מזוהים המתוארים ישובים במערך פרונטלי, ביטאו קשר אפוטרופי כללי בתנוחה קפואה "המאזינה לתפילה".
צלמיות המאמינים לעומתן, מתארות דמויות מנגנים בחליל או בתוף, או כאלו הפונים הפונים אליהם בתפילה כשידיהם שלובות מלפנים. בחיבורו של קומונט על הדתות הפגאניות במזרח, נזכר כי "המרחק בין האלוהיות ובין בני האדם היה תמיד גדול במיוחד בדתות השמיות" (Cumont 1956: 131). האמונה המזרחית ביטאה יותר מכל , את שלטונם האבסולוטי של האלים על העולם - וקונצפציה בסיסית זו, מורגשת היטב באיקונוגרפיה הן של האלילים, והן של המאמינים שפנו אליהם בתחינה ובבקשה להיעתר לבקשותיהם.
צלמיות מהתקופה ההלניסטית - אמצע מאה ד- ב' לפני סה"נ
התהליכים הפוליטיים והכלכליים שהחלו בתקופה הפרסית, הלכו והתחזקו בעקבות כניעתה של עכו לצבאות אלכסנדר בשנת 332 לפני סה"נ. הקשרים הרצופים שקיימו המלכים התלמים והסלבקים עם המרכזים העירוניים במרחב היווני כולו, הביאו להאצת הפעילות הימית באזור והעלו את מידת חשיבותה של עכו כעיר נמל מרכזית. דרך היבשה שעברה בסמוך לעיר, שמרה על מקומה גם בתקופה זו, והיא המשיכה לשמש כעורק מעבר ראשי מחלקיה הצפוניים של הארץ - לחלקיה הדרומיים. ההתרחבות האורבנית הגיעה לממדים חדשים ומרבית אוכלוסיית העיר התגוררה מעתה בשטחים המערביים הסמוכים לנמל. הפעילות המסחרית, התרבותית ומוניציפלית השוקקת , הביאה בהכרח לעלייה משמעותית ברמת החיים של תושבי העיר. במיוחד חל שיפור במעמדם של השכבות החברתיות האמידות שלקחו חלק פעיל בניהול ענייניה השוטפים.
בתקופה זו אנו עדים למהפך של ממש במקומן של צלמיות החרס בחיי היומיום והן נתגלו אגב חפירות מקריות בכל חלקי העיר: במתחמים מקודשים, מבני מגורים, קברים ומקומות אחרים. גידול זה מלמד בין היתר, על היקף פעילותם של בתי היוצר המקומיים שהגיעו בתקופה זו להישגים חסרי תקדים.
בעכו פעלו ככל הנראה מספר בתי מלאכה "שהתמחו" בעשיית צלמיות בסגנונות מסוימים. התעשייה המקומית קיימה קשרים רצופים עם התעשיות האזוריות במרחב כלו - עם אטיקה, אסיה הקטנה, מצרים, קרינייקה ודרום איטליה. כמו במקומות אחרים, אימוץ הסגנון החדש, נעשה באמצעות יבוא ישיר של צלמיות או דפוסים מקוריים ורק בשלב הבא - יצורו מהם חיקויים בטין מקומי.
בתי המלאכה העירוניים הציעו לתושבי העיר ומבקריה שפע רב של צלמיות באיכויות, סגנונות וטיפוסים שונים שנמכרו בשווקים, במתחמים מקודשים ובזמני חגיגות ופסטיבלים עירוניים.
נשים רוקדות עטויות בגלימה
בעכו נתגלה מכלול גדול של צלמיות נשים בסגנון המכונה "טנגרה" – על שם אתר החפירות שבו התגלו במזרח בויוטיה, שם נתגלו לראשונה בסוף המאה הקודמת. אותן דמויות חינניות של נשים עטויות גלימות ארוכות יוצרו לראשונה באטיקה והן משקפות היטב את הווי החיים הנשי במרכזי המטרופולין ביוון רבתית.
מבחינה טכנית, הטנגרות הראשונות מאתונה הושפעו מתעשיית פסלוני הברונזה. כל דמות מתאפיינת במרכיב אינדיבידואלי המבדיל אותה מרעותה - אם בעיצוב ידיים, הטיית הראש או נשיאת חפץ כלשהו. נוהגים לתארך אותם לפרק הזמן שבין המאה הד' עד לסוף המאה הא' לפני סה"נ. ברחוב בן עמי בעכו נמצאו עשרות צלמיות חינניות מטיפוס טנגרה לצד צלמיות של דמויות גרוטסקיות הלקוחות מרפרטואר התיאטרון הקלאסי.
הייחודיות של תעשיית הצלמיות בעכו
הסגנון האמנותי של הצלמיות ההלניסטיות מעכו, מציג תמונה מורכבת והקלקטית מבחינה סגנונית. כמעט בלתי אפשרי להצביע על מאורעות היסטוריים מוגדרים כשהחשוב בהם - החלפת השלטון של השושלת התלמית בשושלת הסלבקית בסוף המאה הג' לפני סה"נ - כגורמים בעלי השפעה על המקורות האיקונוגרפיים. חוסר השיטתיות בהשאלת אלמנטים איקונוגרפיים ממקורות שונים, היא ממאפייניה הבולטים ביותר של תעשיית צלמיות החרס בעכו לאורך כל זמן קיומה. בין היתר, היא נותנת מענה אפשרי לשאלה מדוע מופיע מספר גדול של צלמיות בסגנון מצרי, דווקא בשלהי המאה הג' ובמאה הב' לפני סה"נ - כשעכו הייתה נתונה למעשה תחת שלטונם של השושלת הסלבקית מצפון.
העובדה כי האומנים ואתם תושבי העיר - מהרו לאמץ צורות איקונוגרפיות זרות מחזקת את אופייה העממי של תעשייה זו. הדמויות החדשות שלא היו מוכרות באמנות המקומית קודם לתקופה ההלניסטית, כבשו את בתי היוצר במרחב כולו - ודחקו לחלוטין את הדמויות המסורתיות המזרחיות שקדמו להן.
סגנון זה הלך ודעך לקראת סופה של התקופה ההלניסטית עם חזרתם של הדמויות המוכרות מהפנתאון המזרחי שרק המתינו לשעת כושר מתאימה להפגין מחדש את כוחם ומעמדם הבלתי מעורער.
לצפות בצלמיות לחץ כאן
