האתרים הכפריים בא"י בימי האימפריה הרומית-ביזאנטית סווגו לפי מדרג יישובי: החל מבית חווה בודד, דרך מקבץ בתי חווה היוצרים כפרירים ועד כפרים בינוניים וגדולים
הכפר הוא יחידת המגורים הבסיסית בתקופה זו, מוגדר על פי המקורות כישוב בו מתגוררים איכרים חופשיים. מבחינה מנהלית ומשפטית הכפר היה כפוף לעיר גדולה סמוכה ויש להניח כי הכפרים באזור עמק לוד היו כפופים מבחינה מנהלית ללוד ולרמלה והושפעו מהתמורות הפוליטיות-כלכליות שהתחוללו בהן
סקרים שנעשו באזור עמק לוד מורים על פריחה יישובית בתקופות הרומית-ביזאנטית . פריחה זו קשורה ללא ספק לעליית כוחה של לוד במאה הג', שזכתה למעמד של פוליס ושינתה את שמה לדיוספוליס על שמו של הקיסר ספטימיוס סורוס. בלמעלה מ- 40 אתרים נמצאו שרידים מהתקופה הרומית ובעוד כ- 40 אתרים יוחסו השרידים (בעיקר קברי מקמר) לפרק הזמן המקיף את התקופות הרומית-ביזאנטית. הגידול הזה הוא משמעותי בהשוואה לתקופה הקודמת בה נמצאו 19 אתרים שהכילו שרידים הלניסטיים. מגמת הגידול מתחזקת בתקופה הביזאנטית, בלמעלה מ- 100 אתרים. בתקופה זו לוד התחזקה מאד, ואף ישב בה בישוף שהשתתף במועצה האקומנית בניקאה בשנת 325.
פרנסתם של הכפרים באזור עמק לוד התבססה על גידולי גפנים, זיתים ודגנים. הגפן והזית התאימו לנטיעה בגבעות ובבקעות קטנות באזורי הטרשים ואילו הדגנים התאימו לגידול במישורים במערב. לפי גופנא ובית אריה, ישובים חקלאיים וחוות ובהם שרידי מבנים ומתקנים חקלאיים נמצאו ביותר מ- 20 אתרים מהתקופה הביזאנטית באזור זה. המתקנים הללו כוללים: גתות, בתי בד, בורות מים, בריכות, גדרות, מדרגות עיבוד וסכרים
על פי העדויות החומריות ניתן להניח כי רוב אוכלוסיית הכפרים באזור זה הייתה נוצרית. בסקרים שנערכו באזור נתגלו שרידי כנסיות ומנזרים במספר אתרים ודומה כי מצב זה נשמר גם במהלך התקופה המוסלמית הקדומה. שינוי של ממש בהרכבה של אוכלוסיית הכפרים והערים אירע לקראת המאות י'-י"אבאותו פרק זמן החלה ירידה במספר היישובים באזור זה : ישובים רבים ננטשו ולא נמצאו עדויות לישובים חדשים. בסקר של גאי משנת 1938 שנערך באזור רחובות- רמלה-לוד-רמאללה עולה כי 193 ישובים ננטשו בהשוואה ל- 293 הישובים שנמצאו בהם ממצאים מהתקופה הביזאנטית. תהליך נטישת היישובים החקלאיים הלך והתחזק במהלך התקופה המוסלמית ובנוסף, צומצם המרחב האגררי המעובד דבר שהביא לסחף קרקעות
ירידה זו ניכרת גם בכוחה הפוליטי של לוד. אליעקובי, כרוניקאי מוסלמי שכתב במחצית השניה של המאה התשיעית, מתאר כיצד אולצו תושבי לוד לעבור לרמלה בירתה החדשה של ג'ונד פלשתין, ואף נצטוו לספק עמודי שיש לבניית המסגד העירוני . הפגיעה בכוחה של לוד השפיעה קרוב לודאי על הכפרים שהיו תלויים בה מבחינה כלכלית ופוליטית. בתקופת שלטונם של העבאסים העורף החקלאי נחלש משמעותית כתוצאה מגלי פלישה של שבטי נוודים שפגעו קשות בכלכלת תושבי הכפרים. בסקר מפת לוד נמצאו רק 15 אתרים שיוחסו לתקופה הצלבנית- ממלוכית. דומה כי המלחמות התכופות שאירעו באזור על רקע השליטה על ציר הגישה לירושלים – גרמו לתושבים באזור זה להימלט מבתיהם ולהתיישב במקומות מועדים פחות לפורענות
